כללי המוסר של היוגה, מתחלקים לענף הראשון והשני של האשטנגה יוגה.
הם אינם תלויים בלידה, במקום, בזמן ובנסיבות.
הענף הראשון של היוגה, יאמה, סייגים חיצוניים, היינו מקבץ של חמש סגולות של התנהגות חברתית. כללים אתיים להתנהלות עם הזולת.
אהימסה– אי אלימות במחשבה, בדיבור ובמעשים כלפי כל יצור חי, הנובע באופן טבעי מתוך התובנה שכולנו אחד ומתוך חיבור למהות האמיתית
שלנו שהיא אהבה.
סאטיה-אמירת אמת נעימה ותורמת מתוך היכולת להבחין בין עובדה לדעה, כאשר המחשבה הדיבור והמעשה חופפים ומבטאים את האמת שלנו.
אסטיה-אי גניבה הנובע מתוך התבוננות מתמדת על מה נחוץ לי באמת ומתוך ביטחון ואמונה שאין צורך לאחוז במה שכבר אינו רלוונטי.
ברהמצ'ריה-פרישות. כשהתודעה כולה זורמת לעבר האמת, האלוהי, הברהמן והסחות דעת מאבדות מכוחן להסיט אותנו מהדרך.
אפריגרהא– הימנעות מחמדנות מתוך חיבור לשפע ומידיעה שכולנו מקבלים בצורה מדויקת בדיוק את מה שנחוץ לנו.
הענף השני של היוגה, ניאמה, סייגים פנימיים, היינו מקבץ של חמש כללים אתיים להתנהגות אנושית.
שאוצ'ה– טהרה, ניקוי ההכרה, הגוף והלב על ידי בחירה מודעת של התנסויות שיזינו אותנו ויסלקו רעלים וחסימות. בעזרת תרגילי ניקוי יוגיים,
מדיטציה, אסאנות ופראנהיאמה ובעזרת תזונה מיטיבה.
סנטושה– שביעות רצון, הנובע מתוך קבלה של הרגע בדיוק כמו שהוא, ללא שיפוט, ומתוך ידיעה שבכל רגע אני עושה את הכי טוב שלי עם אמונה ו"ראש פתוח" למה שיבוא.
טאפאס– הסתגפות, בעירה. כאשר קיים כוח רצון חזק לאמת ולחופש יחד עם התנגדות לדברים שלא מיטיבים אתנו. התנגדות זו יוצרת חיכוך, שיוצר חום ואש, ששורפת את חוסר הטוהר ויוצרת בנו שינוי.
סואדהיאיה– לימוד עצמי, באופן מסורתי על ידי לימוד מהכתבים המקודשים, על ידי חזרה על מנטרה ועל ידי מדיטציה. רכישת ידע ולא מידע על
העצמי האמיתי.
ישורה פרנידהאנה– התמסרות לאדון הכול, לאלוהי. כשהאגו מבין שיישנו כוח אינסופי בלתי מוגבל, שקיים בכל מקום, בכל הזמנים. אפשר לקרוא לו אהבה, טבע, אלוהים, אום ועוד.. ולכן השליטה שלנו ברגע מוגבלת.
היאמה והניאמה הם מעין מפת דרכים המובילה אל האושר העילאי, הסאמדהי.
זהו דיאלוג פנימי אותו מנהל היוגי עם עצמו מתוך התבוננות מתמדת. כזו שאינה שיפוטית אלא התבוננות אמיצה וכנה.
פאטאנג'לי, ביוגה סוטרות, כותב, כשהחשיבה פגומה, יש להדפה על ידי טיפוח ההיפך ממנה. כלומר לא להתעסק במה שאינו טוב ואינו עובד ועל ידי
כך למשוך לחיינו עוד דברים שנמצאים באותו רטט, אלא להתעסק ברצוי ובמה שמיטיב עמנו.
נאמר שמי ששולט בניאמה האחרונה, התמסרות לאלוהים, כבר נמצא בסאמדהי. במילים אחרות, תאמין באלוהים ותעשה מה "שבא לך".
כי זה שבאמת מאמין באלוהים, יקיים באופן טבעי בקלות ובפשטות את היאמה והניאמה.
ולכן, אני מאמינה, שהתרגול הכי חשוב הוא להזכיר לעצמינו כל יום, את האלוהי, זה ששומר עלינו בחיים, זה שנותן לנו ילדים ואהבה, בריאות ושמחה. לדעת להתחבר לנקודה שמצד ימין ללב הפיזי, בלב הרוחני.
זה הרבה יותר קל לראות את האלוהי בעיניים של תינוק קטן או בנוף "עוצר נשימה" בטבע. אבל אולי החכמה הגדולה הוא לדעת לראות את האלוהי בכל מקום ובכל דבר. ולא להגיע למצב שאנחנו עוברים ליד שדה של פרחים סגולים מדהימים ולא שמים לב אליו.
