האביב מגיע ועמו אנרגיות רעננות ויצירתיות של התחדשות וצמיחה.
רעיונות ורצונות שהבשילו בנו במהלך החורף מבקשים לצאת החוצה ולהתגשם. השאלה הנשאלת כאן היא כיצד יוגה, ובמיוחד תרגול האתה יוגה, יכולה להוות מנוע דחיפה והכוונה להתפתחות אישית והגשמה של הפוטנציאל הגלום בתוכנו.
דוגמא מצוינת בהקשר הזה הינה שדה ההתפתחות העסקית שלנו, בין אם מדובר על קריירה חדשה, בית עסק מתחיל או ותיק.
האם היוגה יכולה להיות העוגן שממנו אנו יכולים לצמוח לתדמית חדשה, לשיווק, מכירות, למידה ולקרש קפיצה עסקי?
בעיניי הדבר מתבקש מכל מי שרואה עצמו יוגי, להשתמש בתרגול ללא לאות בתחום העסקי והשיווק בכוונה לקבל הכוונה פנימית ולהתפתח רוחנית.
יותר מכך, אני סבור שנטיעת שורשים חזקים בפן החומרי של החיים היא הצד המשלים להתפתחות רוחנית משום שהיא מאמתת ומעמתת אותנו עם רגשות חזקים של משיכה ודחייה.
לטענתי, כל יוגי, רצוי לו שלא יבדיל בין העולמות השונים המרכיבים את חייו. עבודתו, זמן הבילוי שלו, חייו האישיים כולם צריכים להיות טבולים בהקשר של יוגה.
תפישת העולם של היוגה היא דואלית, משמע היא מבדילה בין מודעות (purusha) לבין חומר (prakriti). מודעות היא בהקשר הזה "תשומת לב", ו"חומר"הוא כל דבר קוגניטיבי, הכרתי, שנתפש בחושים או במחשבה. כאן מצוי קושי עבור אלו שאינם חיים חיי נזירות. חיי נזירות, תפקידם לנתק את היוגי מחבלי העולם החומרי בכדי שיהיה כל כולו שקוע בתרגול (abhyasa) ואי-היאחזות (vairagya) מול השינויים שבמצבי החומר המכאיבים (gunas).
מהי אי-היאחזות עבור יוגי שאינו חי חיי נזירות?
בעלי בתים, משפחה, קריירה, חיים שיש בהם מאוויים, רצונות, כמיהות, חייבים הקשר רוחני. וההקשר הנכון ביותר הוא להמיר את הקארמה שלנו לדהרמה – לאורח חיים בהקשר יוגי.
קארמה היא פעולה. חוק הקארמה הוא שלכל הפעולות שנפעל בעולם תהינה תוצאות. בין אם הן גלויות או סמויות. בין אם הן מיידיות או עתידיות. חוק הקארמה הוא הגיוני אך יש בו תביעה טוטאלית ומהותית "לקחת אחריות" על מעשינו ומחשבותינו. יוגי מאמין החווה את חוק הקארמה על בשרו, יודע שאין לו ברירה אלא לאכול ולכן הקארמה שלו היא לאכול כאשר הוא רעב.
אך מה לגבי קארמה של עסק? של התפתחות אישית בחומר?
מה תועיל תנוחת "הלוחם" לשיחה קשה עם הבוס? לפתיחת עסק חדש? לנטילת סיכון? להיחשפות? ענף שלם של היוגה מופנה למענה על השאלה הזו והיא "הקארמה יוגה" כפי שהיא מתוארת בדברי קרישנה בבהגוודגיטה.
קארמה יוגה דורשת קודם כל אמונה. אני מעוניין להציע כאן קו מקביל שמתבסס על דרישה אחרת שהיא תרגול האתה יוגה מלווה בדרישה עמוקה אף יותר של כנות, של אמירת אמת (satya).
בכדי שנבין לאן פנינו מועדות עלינו להבחין מה עושה תרגול האתה יוגה באופן הגס ביותר שלו. תרגול כזה הוא תרגול של אדם עם עצמו בו הוא שוהה בתנוחת יוגה שתהיה יציבה ונוחה. כל מתרגל יוגה יודע את הקושי הנתון כאן. אף תנוחה, לאורך זמן לא תהיה נוחה. היא תפתח קושי פיזי שמולו יש לפתח איזון נפשי. במילים אחרות, בהאתה יוגה, אנו משרים על עצמנו ביודעין אי-נחת ואמורים לטפח נוחות. זהו כמובן פרדוקס או טנטרה שהיא שדה העבודה של הטיהור וההתעלות של היוגי.
בכדי שהאתה יוגה תעבוד בשבילנו במישור העסקי למשל, עלינו להשתמש באותם עקרונות שתוארו כאן אבל עם הכוונה מעודנת יותר שדורשת כנות טוטאלית. על היוגי לשבת כל יום בבוקר לפחות 20 דקות מבלי לזוז ולתרגל ריכוז, או כל סוג אחר של מדיטציה שאינו מנטרה. התבוננות בנשימה הטבעית היא היעילה ביותר בהקשר הזה.
המטרה של הישיבה הזו ללא תנועה (sthiti) איננה בשביל "להרגיש טוב", אלא בשביל לאפשר למשקעים חבויים בנפש של דחיה או משיכה (samskara) להתעורר בנו עם האובייקטים התואמים שיעלו כגלי מחשבה. להבדיל מרצון להכחיד אותם המטרה כאן היא להבחין בהם. עלינו לשים לב לכל מחשבה שעולה מבלי לפרש אותה או להגיב אליה.
מחשבות על אובייקטים מסמנות את הקארמה שלנו, ופעמים את הקארמה העסקית שלנו, אותה עלינו להתמיר לדרך חיים (דהרמה).
בזמן הישיבה יעלו בנו ללא שליטה מחשבות על אובייקטים שונים: דברים שאנו רוצים לעצמנו, דברים שאנו נדחים מהם. מצבים נפשיים, עימותים, דרישות, מערכות יחסים.
עלינו לזכור במיוחד כאלה שמעוררים בנו משיכה עזה כמו שאיפות, או דחייה חזקה ממטלות או דרישות עכשוויות. ככל שהמשיכה או הדחייה חזקה יותר היא נדרשת באופן דחוף יותר בחיינו. עלינו להבחין במטלות עסקיות, מחשבות קינאה או כעס על מתחרה או קולגה, בושה או כיווץ מול רעיון שיווקי או חומרי שעולה בנו. עלינו להבחין מתי אי-נחת עולה בנו ומול מה.
מול אי-הנחת הזו נתרגל יוגה.
מישיבה כזו עלינו לקום מודעים ולפנות זמן "תרגול" מול המטלה או הפעולה המתבקשת, אין הבדל מהותי בין דחייה נפשית שיש לנו מול תחושה במתיחת רגל או מול דחייה נפשית ממטלה שנמנענו ממנה כבר זמן רב. מיקום התחושה אכן שונה, אבל הדחייה היא אותה הדחייה. לכן, אנו פונים אל המלאכה ואל-אי הנחת שבתוך המטלה כתרגול האתה יוגה.
אנו נבצע את המטלה המבוקשת עם התחושה הקשה ביודעין במטרה לפתח נוחות. ההקשר היוגי הוא אותו ההקשר. אנו מתאמנים באי-נחת גם פה ומתרגלים אי-היאחזות מיד אחריה. יוגי יפנה מקום של כבוד, בבוקר, למטלה לא נעימה בעליל ויראה בה שדה של תרגול בכל יום עבודה.
שהייה בתנוחה עשויה להיות בלתי נעימה בדומה ליציאה מאזור הנוחות שלנו. תפקיד הישיבה בבוקר היא להראות לנו היכן היציאה מאזור הנוחות נמצאת וכיצד נתעלה מעליה באמצעות עקרונות ההאתה יוגה.