עומדים יציבים על שתי כפות הרגליים ומתבוננים, חשים את המגע של כפות הרגליים עם הקרקע, ארבע נקודות מגע – הצדדים החיצוניים ו
הפנימיים של העקב ושל כריות כף הרגל, כמו שולחים שורשים לאדמה, ממש כמו עץ. המבט ממוקד והנשימה עמוקה.
בעדינות מנתקים רגל אחת מן הקרקע ובתשומת לב מביאים את כף הרגל אל פנים ירך הרגל השנייה או עד לאן שמגיעים.
שוהים בתנוחה, בין יציבות לבין אי-יציבות, בין סטטיות לבין תנועה. הגוף, הנשימה והתודעה.
ביוגה אנו עובדים עם הגוף או דרך הגוף, אל עבר תודעה יציבה, ממוקדת, נקייה, טהורה, שלווה, אוהבת. כאשר הגוף יציב בתנוחה, משהו בפנים שלו ורגוע. כאשר התודעה ממוקדת ושלווה, הגוף יציב ונינוח. אז אנו נושמים לרווחה. הנשימה הנינוחה מביאה בתורה לגוף יציב ונינוח, לתודעה רגועה.
אם יחלפו בראשנו מחשבות "מטרידות" – נחוש את הרגל העומדת על הקרקע מתחילה לרקוד.
אם נעצור את נשימתנו לרגע בתנוחה – תתערער היציבות שלנו.
אם ננסה לרגע לעצום עיניים – נרגיש כיצד כל גופנו נשמט לפתע.
המרכז שלנו הולך לאיבוד, ואיתו היציבות.
משהתייצבנו בתנוחה אנו יכולים לבדוק מה קורה כשאנו עוצמים את העיניים, מרפים, מאבדים את השליטה ונכנסים לעולם של חוסר ודאות.
כאשר אנו נותרים יציבים בתוך חוסר הודאות הזאת, בתוך החשכה, שחררנו את השליטה. רבים הם הדברים בחיים שלא בשליטתנו, רבים הם הדברים שאין ביכולתנו לשנות. היוגה מלמדת אותנו להיוותר שלווים ונינוחים אל מול כל הנקרה בדרכנו, על ידי כך שהיא מחברת אותנו אל המרכז שלנו, אל המהות שלנו. אז אנו מאמינים בדרכו של עולם, נותנים אמון בעולם. אז אנו לא מפחדים לכאוב או לצחוק, למות או לחיות.
אנו רואים את היופי, את האור.
"ראה בריות טובות ואילנות טובות אומר: ברוך שככה לו בעולמו" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נח ע"ב).
