ינואר – פברואר 2016
תמיד בסרטים כשהסצנה מתרחשת בחדר של מלון בארץ מאותגרת כלשהי, יש מאוורר תקרה רועש, ברז מטפטף, רצפה צבעונית, קירות מלוכלכים ורעש מהחלון של מוזיקה מקומית ואנשים רועשים בשפה המקומית.
אז את כל זה יש לי. רק שעל כיסוי המיטה המאוד הודי זו אני שיושבת ולא איזו דמות שרירית בגופיה ודגמ"ח, יוצא יחידה סודית שנשלח למצוא את הסוכן הרע, להציל את העולם מאיזה נשק מתקדם חדש. הבוקר פגשתי שורת נמלים ארוכה וחרוצה עולה אל הכיור במקלחת.
גואה. דרום הודו. בחלק הדרומי של גואה, לאורך החוף, כמעט בכל חוף, יש מסעדות, דוכנים, חדרים ובקתות להשכרה (רובם מציינים בשלט שיש wifi ומים חמים' ברובם ה- wifi חלש מידי והמים פושרים). כמעט בכל "ריזורט" שכזה יש "shala" שזה מתחם לתרגול יוגה. חלקם מציעים איזו חלקה מרוצפת ומעוצבת, מוקפת צמחיה ומושקעת, וחלקם ארגז חול תחום בסרט כתום וכמה מזרני יוגה קרועים מושלכים בצד, מחכים לאומללים שלא הביאו אתם מזרן משלהם. בכולם יש שיעור בבוקר, בחלקם גם אחר הצהריים.
המורים, באופן מפתיע, ברובם מערביים, מעבירים שיעור זורם ורגוע, שיתאים לכל רמות המשתתפים. מהם שמעתי על כל מיני זרמי יוגה עצמאיים, כמו יוגה שאקטי (= תרגול מרפא ומחזק את המערכת החיסונית), שנקר יוגה (= תרגול המבטיח להביא לרמות הריכוז והחשיבה המרביות של האדם), אנדם יוגה (= תרגול שמזרים את הדם והאנרגיה לכל המפרקים הקטנים והגדולים ופותח ערוצים מכל הסוגים ותדרים בכל הגוף) ועוד ועוד.
אלו זרמים המיוחצנים ע"י המורה המלמד אותם ולעתים הוא גם היחיד המשתייך לזרם הנ"ל, שכן הוא הגה אותו. פה ושם יש גם מורים מדויקים לסגנונות מוכרים (אשטנגה, האטה, איינגר, שיבננדה)
ארמבול. צפון גואה. מבקרת בקורס המורים של ויג'יי המפורסם מדהרמסלה. חלק מהמשתתפים ישלימו 200 שעות וחלק ישלימו 300 שעות. ויג'יי והמורים שאיתו עובדים קשה. מתחילים ב-6 בבוקר עם תרגול פראניאמה, שיעורי מייסור, אשטנגה סדרה ראשונה, שיעורי מתודולוגיה, אשטנגה סידרה שניה למשתתפי ה-300, תרגולי האטה וויניאסה אחה"צ, ועוד.. אני פוגשת בערב את ויג'יי ב- Relax Inn על החוף. חיכיתי לו 35 דקות, אחרי שאמר שיגיע תוך 5-10 דקות. זמן הודו. האוכל פה לגמרי חריף מידי לטעמי אבל פה ויג'יי אוהב לאכול. בחודש שעבר טיפל בי כשלראשונה בחיי חליתי בהודו. הוא חשב שאם אני מקיאה אז שיהיה נכון לקחת אותי לאכול אורז במסעדה הזו. אז הקאתי גם שם והוא השתכנע שעדיף להשאיר אותי בחדר, עושה בושות ומכירים אותו פה.
עכשיו כבר בריאה, מתרגלת איתם בכל בוקר אשטנגה ומלמדת בכל בוקר ואחה"צ, על גג משקיף לים. בצד הגג חדר קטן. ליד החדר תלויה הכביסה של ויג'יי. זה החדר שלו. בכל פעם שעובר הוא מסדר את הכביסה קצת יותר ישר מהישר שזה היה כבר. הודי עם OCD. השראה. מורה ליוגה שמתרגל בעצמו בכל יום, כולל פראניאמה ומדיטציה. מורה שמובן לו מאליו שהוא מסוגל לבצע כל תנוחה שהוא מלמד בדיוק ובמצוינות, בכל רגע נתון. מורה שעובד קשה ולא מוכן לסיים את השיעור האחרון של היום (12 שעות מאז שהתחיל ללמד בבוקר) עד שיסיים להסביר עד הסוף את הנושא. מורה ששומר על התלמידים שלו, שזוכר את הפציעות והכאבים של כולם, שניגש אליי גם אחרי שהחלמתי, להנחות עדיין לא לעשות תנוחות הפוכות, קודם להתחזק ולתת לקיבה עוד זמן. מורה ששר שירים ולא רק "chantings" לתלמידים בשואסנה.
מורה שמכוון את הצוות שעובד איתו למצוינות ולדיוק. מורה שלא מתעניין בשטויות, לא נכנס לקטנות, ממוקד על היוגה ועל התלמידים ועל העבודה ועל עוד עבודה. מורה שנוכח לגמרי במאת האחוזים. ומעל לכל, ויג'יי חושב שהוא סתם עוד איש, הודי קטן ורזה, שהולך פה ברחוב, תרמיל של נער על הגב, שתי הרצועות עוטפות את הכתפיים הצרות ונעלי אצבע צועדות, פונות קצת לצדדים (קצת כמו מנח כפות הרגליים של רקדנית). הוא תמיד עונה לי בכנות, הוא תמיד דואג קודם כל לשלומי, הוא תמיד נכון לעזור. והוא המורה שלי, לא חבר. זה רק היה נשמע ככה.
גואה מלאה ביוגה. למורים ליוגה שרוצים ללמד, כדאי לדעת שיש לרוב המקומות מורים קבועים מכל העולם, שבאים בכל שנה לכמה חודשים. אפשר ללמד כממלאי מקום ולהתברג פנימה. לשוחרי היוגה כדאי לדעת שיש המון יוגה, בכל פינה, בכל סגנון, בכל יום מלבד יום ראשון בד"כ. יש גם רטריטים כמובן וקורסי מורים. ממש מומלץ להביא מזרן אישי. ובדרום אחה"צ גם משהו נגד יתושים 🙂